שבוע מחורבן עבר עלי. ממש.
כזה שאחריו אוזרים אומץ וחושבים אני אהפוך שולחן, למה אני צריך
את כל זה.
עוד נראה אם יהיה לי מספיק מהאומץ הזה.

קמתי היום מאוחר, אחרי חמישה ימים של נצח שבמהלכם לא היה לי
רצון לכלום.
אני מבטיח לסבא כבר הרבה זמן תמונה של הנכד שלו חייל.
סבא איש רגשן, אוהב תמונות של משפחה. בביתו הקודם, זה שאני גר
בו עכשיו, היו המון תמונות ממוסגרות שלנו, הילדים. אנחנו
שגדלנו, עם אלה שאינם.
סבא עבר לבית אבות, התמונות עמו. אני עברתי לפה, לחשוב מחשבות
במרפסת שלו.
קירותיו של סבא צפופים צפופים כעת, בתמונות משפחה של שנים.
הילדים שלו בתסרוקות ומשקפיים של שנות השבעים, אבא במעיל עור
בגיל שלושים, הנכדים בסיום קורס קצינים, סבא ואופק לומדים ללכת
בגיל שנה.
סבא מציק לי כבר הרבה זמן שאין לו תמונה שלי במדים. יש מקום על
הקיר שלו במרכז שמחכה לי, יחד עם סבא. ואני מבטיח לו כבר
חודשיים שאתן לו. מבטיח, וכבר חודשיים אין לי זמן ואנרגיה לחפש
מצלמה, לשים מדים בסופשבוע, להיות חיובי.
היה לי כזה שבוע חרא, שאמרתי לעצמי די.
קמתי מהמיטה, והרמתי טלפון לעוזי שיצלם אותי במצלמה הדיגיטלית
המגניבה שלו. הלכתי אליו ברגל, כשאני עוצר בכל חנות צילום באבן
גבירול לברר אם הם מפתחים דיגיטלי, ואם זה יכול להיות היום.
הרי מחר אני הולך לבקר את סבא. ממש חנות לפני אחרונה אמרו שכן
וכן. והם פתוחים עוד שעתיים. מלא זמן. מישהו למעלה החליט שזה
יקרה.
הגעתי לעוזי והתחפשתי לחייל. עומד מול קיר לבן, מסתכל למצלמה,
עוזי עושה לי בוק. שישים תמונות הוא צילם אותי. יושבים בוחרים
איזה תמונה להגדיל לסבא. מסתכלים על תמונות שלי כחייל גיבור.
היה לי די קשה לראות תמונות של עצמי. האוזניים, השיער. כל אחד
והטריגרים שלו.
בסוף ירדנו לשלוש תמונות, שתיים מהן בשחור לבן. היתה שם תמונה
שבה אני ממש שמח, קורן. לא ברור. כזו שאחרי הרבה שנים מראים
לילדים ואומרים איך אבא היה חתיך כשהוא היה בצבא.
צורבים על דיסק, נפרדים, נדבר אחר כך.
אני מגיע לחנות. אחרי שאני מבקש במיוחד, הם מסכימים לפתח את זה
עוד היום, אפילו שמאוחר. יש לי עוד חצי שעה להסתובב. נכנס
לחנות ספרים משומשים ליד. בפנים שקט, ריח של ספרים, קיינד אוף
בלו של מיילס ברקע. אני נורא אוהב חנויות ספרים. מובלעת של שקט
מהרחוב, מהחיים. מי ייתן הרבה חנויות ספרים בעולמנו, אמן.
עברתי על הספרים ולא מצאתי כלום מעניין. בעיקר הייתי צריך
להעביר חצי שעה. ואז ראיתי ספר יפני שאהבתי את השם שלו. הדגים
של ימת סטו. יאללה, קניתי. 40 שקל לא יהרגו אותי. להיפך. ספר
חדש בלי ציפיות, שאני לא יודע עליו כלום חוץ מזה שאהבתי את השם
ואת הריח שלו. מה יכול להיות רע.
מגיע לחנות, יצא יופי. הולך הביתה ליום שישי אחה"צ. קניתי
מסגרת, שמתי את התמונה בפנים.
איזה יופי.

שחף מצלצלת לי שהיא עכשיו למטה.
אני הולך להביא תמונה לסבא.  
מצווה.