אֵיפֹה אַתְּ מְשׁוֹרֶרֶת שֶׁלִּי?
אַתְּ וַדַּאי בְּמִסְתּוֹר-סַהֲרוּרִי
מֵאֲחוֹרֵי ש-ִיחֵי הַפֶּטֶל הַוִּירְטוּאָלִיִּים
צוֹפָה בִּי מִכָּל צְדָדַי
הַאִם אֲנִי מַסְפִּיק צְדָדִי לְטַעְמֵךְ?
נְחָשִׁים נָחִים לָהֶם בֵּינוֹת לַעֲרוּגוֹת
יֵשׁ בָּהֶן פְּרָחִים שֶׁל אַהֲבָה
נָא לֹא לִדְרֹךְ עַל הָרְגָשׁוֹת
וַאֲנִי לְלֹא-פָּנִים יוֹשֵׁב מְשֻׁעֲמָם
מוֹחֵק אוֹתָם לְלֹא עִקְבוֹת
קוֹרֵעַ אֶת עֲלֵי-הַכּוֹתֶרֶת
זוֹרֵק דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן כַּמָּה שְׁגִיאוֹת
אַךְ עֲדַיִן תָּקוּעַ
בֵּין הַשּׁוּרוֹת שֶׁל הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן
עִם הַנְּחָשִׁים וְכָל הַשְּׁאָר.

         דן ספרי
                                                         
©