ואיכשהו אני תמיד מרגישה ש.. אני לא בסדר, גם כשאני יודעת שאני
בסדר גמור, איכשהו אני מרגישה אשמה, בזה שאני לא מאושרת, בזה
שאתה לא מאושר. איכשהו אני מרגישה אשמה תמיד, תמיד יוצא שאני
מרגישה רע. בזה שאתה לא מאושר, שאני לא מאושרת, שאנחנו לא
מאושרים ביחד!
אני תופסת את עצמי מדמיינת שוב ושוב, אותך לפני שנסעת לדנמרק,
תופסת את עצמי מדמיינת שוב, אותי בזרועותיך.
זורמת בדמיון שלי, רואה אותך, מחייך ואומר שאתה איתי, זורמת
בדמיון ורואה אותך, מחבק, מנשק..
ושוב מרגישה שאני לא בסדר. שהאושר לא נועד בשבילי, ושוב מפליגה
בדמיון. רק שם אני מאושרת, רק שם אני שמחה, שם. אני אתך!
שוב אני מדמיינת ונזכרת, בכל יום אתך, בכל דקה, כל שנייה..
מעולם לא הפסקתי ומעולם אני גם לא אפסיק לאהוב אותך!
וברגע שאיכשהו משהו מעיר אותי מהדמיון ואני קולטת שזה היה רק
דמיון, שזה לא מציאות, שהמציאות הרבה יותר כואבת, המציאות הרבה
יותר קשה.. כשמישהו מעיר אותי ואני קולטת שעדיין אנחנו לא יחד,
שזו הייתה רק הזייה, זה כואב באותו רגע, כאב קורע את ליבי,
כשאני קולטת שאתה לא שלי.
ותמיד איכשהו זה נראה לי אשמתי, תמיד אני מרגישה שאני לא בסדר,
שוב מרגישה אבודה בתוך עצמי... קולטת שאתה לא שלי והכאב בי רק
גובר. נקרעת וכל דקה אוהבת יותר!
בקשת יום ההולדת, הפתק בכותל, שנהיה ביחד, לנצח נצחים! זה מה
שאני מבקשת.. מבקשת מאלוהים! בכל יום שעובר, בכל שעה, כל דקה,
כל שנייה.. מבקשת.. שתעשה עבורי הכל, שאני אעשה עבורך, שנהיה
שנינו מאושרים.. בכל יום שעובר, בכל שעה, כל דקה, כל שנייה.
להרגיש אותך קרוב, לשמוע נשימה ועוד נשימה.. שהדמיון יהפוך
למציאות, לא עוד הזייה!
איכשהו תמיד מרגישה.. אוהבת ורוצה לצעוק אהבתי לך.. לא בדמיון,
במציאות.. להיות שלך, אתך!!!

21.5.05