הייתה זו המעלית המורדת
שעשתה את הבחירה:
היא עלתה במקום לרדת -
לקומה בה המתינה נזירה.
כשניצוץ בעיניה, על פניה - טוב לב
נשאה הנזירה בידיה סל נצרים,
וליטפה בחיבה, להקל על כאב,
את ראשו של תוכי קטן שפניו נסתרים.
כאשר ראתה אותי שאני מסוקרן
הרימה את הציפור מריפוד משכבה
ובעודה מלטפת את ראשה הקטן
סיפרה לי כיצד התרחש מצבה:
"זה קרה בחדרה של אשה אשר מתה
- ורק בתום ארבע יממות נתגלתה גופתה -
כאשר ניסה התוכי לצאת מכלובו
לפתע צנח הפשפש ושבר את זנבו".
לחשה הנזירה באוזני הציפור
"אל תדאגי כי עליך אשמור"
והתוכי השמיע קולות בתגובה
שהיו בלי ספק ביטויי אהבה.
ראיתי בקומת הקרקע כשיצאו לדרכם
פועמים כאחד, לב גדול- לב קטן.
|
