מדובר במקרה חד פעמי,
אמנם שניהם חיכו לו הרבה זמן והיו רוצים שיימשך, אבל בכל זאת,
זה היה מקרה חד פעמי.
הוא מחכה לה כבר שנה, מחכה מחכה מחכה. והיא? היא בשלה, היה לה
חבר.
וכך עברה השנה, היא בשלה והוא מחכה. עברה השנה לאט לאט ובו
זמנית מהר.
ואז הגיע הרגע, רגע האמת. הוא והיא ביחד, שניהם פנויים, יושבים
על ספסל מבודד מאדם, באמצע הלילה, חושך מוחלט.
הידיים נוגעות, הרגליים משתפשפות. אצבעות לאט לאט זזות במעלה
הגוף. השפתיים מתקרבות. כמעט נוגעות. שניהם ידעו מה הולך
לקרות.
ואז זה קורה, הנשיקה, הנשיקה לו הוא חיכה, חיכה וחיכה וחיכה.
והיא? היא עדיין בשלה, רק ששלה כבר שלו, ושלו כבר שלה.
והם ביחד, חווים את הרגע, נהנים מכל דקה, מכל שניה.
חבל שזה נגמר, אבל הרי מדובר במקרה חד פעמי.