|
אני מנסה לזכור
מתוך אשליה של קיום על איזה ציר זמן
כל זיכרון העבר שלי הוא כאב על סנדלים שנקרעו לי
חצי שנה שבוע חמש שנים
כל האבק של העיר הזאת צף אצלי בבטן כמו בכוס מים מהדירה הקודמת
או הדירה הבאה
אני מתעורר בלילה משיעולם של נגני סיטאר,
בורח מחובות כספיים אקדמיים מוסריים וחוקיים ומתחבא מאחורי
מכונת הכביסה שקיבלנו מהשכנה כשהיא קנתה חדשה לכבוד זה שבעלה
מת מסרטן
מתמלא תחושת ביטחון מהידיעה שלחיצה על סולמית תחזיר אותי בכל
עת לתפריט הראשי.
כל האבק של העיר הזאת נולד אצלי בבטן
אני מקיא אותו על העיר הזאת או על העיר הבאה. |
|
|
הייתה תקופה
שעוד דאגתי שאני
אעשה מעצמי
צחוק...
צרצר, בתחילת
דרכו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.