אני מאשים.
אני מאשים את הישראלים בהיותם אדישים - אף אחד לא פוגש
אותנו,עולים מרוסיה, בשדה התעופה בן גוריון עם זר פרחים וחיוך
על השפתיים. כי אין צורך. כי הרי אנחנו לא עליה איכותית כמו
עליה ממדינות מערב או ארצות הברית, אנחנו סתם אנשים אשר באים
ארצה רק מכיוון שיש פה רמת חיים יותר גבוהה. אף אחד לא מלווה
אותנו גם אחר כך, לאף אחד לא אכפת אם אנחנו מוצאים עבודה או
לא, לאף אחד לא אכפת אם בני הנוער שלנו בלי סביבה תומכת פונים
לסמים ואלכוהול, נושרים מבתי הספר, מסתובבים ברחובות ללא מוצא,
ללא כל מטרה בחיים. רחוב - זה המקום שבו נשאר בן אדם כאשר לא
נותנים לו להיכנס - הדלת של החברה ישראלית סגורה בפנינו.
אני מאשים את הטלביזיה הישראלית בזה שכל האנשים שעובדים שם לא
היו מסוגלים ליצור דמות חיובית ומשכנעת של עולה חדש בכל הסדרות
שלהם והתוכניות הפופולאריות, בורגנים וטברנה, קשקושים, יאיר
לפיד או מה שזה לא יהיה. עוד יותר גרוע מזה. פרידמן עם בבה
לובה שלו זה הדבר הכי מגעיל שאפשר לדמיין, אפילו אם מישהו בעל
דמיון מאוד עשיר. כן קשה, כן אין עבודה, כן אין שפה, ואם ללעוג
לאנשים אשר נמצאים במצוקה - זה מה שהכי משעשע את החברה
הישראלית, אז מה אפשר להגיד על חברה כזאת חוץ מזה שהיא לא רק
לא ציונית יותר - כולם כבר מזמן שכחו פה מה זה ציונות -  אלא
בכלל לא אנושית, היא איבדה אפילו את הערכים ההומניסטים הבסיסים
כגון כבוד לכל בן אדם ללא הבדל מוצא וגזע. האספסוף צוחק ואנשים
משכילים יותר שותקים או אומרים משהו מהסוג הזה שתוכנית הזאת רק
סאטירה, אבל זה לא נשמע לי אפילו קרוב לאמת. למרות שאנחנו
חדשים בארץ אנחנו לא טיפשים - אנחנו יודעים לזהות אפליה כאשר
אנחנו רואים אותה, בכל הביטויים שלה, לא רק בטלביזיה. ומר
פרידמן, אם אני הייתי פוגש אותך אני הייתי יורק לך בפנים מטעם
כל העלייה הרוסית, ובכלל אני לא הייתי ממליץ לך ללכת באותם
רחובות שהזכרתי לעיל בלי שומרי ראש, כיוון שהכל יכול לקרות
לאנשים אשר בלי בושה פוגעים באנשים אחרים.
אני מאשים את הישראלים הצברים באפליה. מסורת של אפליה מאפיינת
את מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות יותר מאשר מסורת ציונית.
יוצאי מדינות ערב, יוצאי מרוקו ועכשיו אנחנו, העולים מרוסיה,
הפכו להיות קורבנות של יחס מזלזל ומשפיל. רובנו לא מצליחים
למצוא עבודה באותו מקצוע שאותו למדנו הרבה שנים ועבדנו בו בארץ
המוצא, ואז צריכים לעשות כל מיני עבודות מלוכלכות. ממעמד
בינוני שהיינו בברית המועצות לשעבר הפכנו להיות מעמד נמוך פה
בארץ. האם מישהו שמע אותנו מתלוננים על זה? אבל במקום לעודד
ולעזור לנו למצוא את המקום שלנו בחברה הישראלית,  הישראלים
הצברים רואים בנו אנשים נחותים יותר, שאפשר וצריך לפגוע בהם,
שלא יחשבו על עצמם לא יודע מה, שידעו את המקום שלהם, והמקום
שלנו לפי דעתו של צבר ממוצע - בשוליים של החברה הישראלית,
בתחתית שלה. צבר - מחוספס מבחוץ אבל טוב לב מבפנים - כמה שאני
נמצא בארץ אני לא יכולתי להבין למה צריך להסתיר את לב הזהב
הזה, עד שהתחלתי לפקפק אם יש לצבר הזה לב בכלל, מזהב או לפחות
מכסף. ואולי הצבר הזה טוב לב ונחמד רק כלפי אנשים אשר דומים
לו, שבהם הוא רואה את אותן תכונות שהוא רואה בעצמו. במילים
אחרות, הוא רק טוב לעצמו, מעריך רק את עצמו ואם הוא רוצה
להשתנות, אז הוא מנסה להיות דומה לא עלינו - חס וחלילה -
לתרבות גבוהה שלנו, להשכלה ולערכים - זה לא כלום בהשוואה
לחוצפתו, אין לו מה ללמוד מאתנו - אלא על אמריקאים. גם שאיפה
כזאת - לא הדבר הכי גרוע אם היה מדובר ברצון של ישראלים צברים
לקחת את הטוב שיש בתרבות אמריקאית, הפתיחות שלה, הסובלנות שלה,
היסוד המוסרי והדמוקרטי החזק שלה, אבל לא זה המצב. הזבל
האמריקאי הופך להיות פה לחזון, הופך להיות זהב - הצלחה זולה
בלי להתאמץ ובעיקר כסף, כמה שיותר, הוליוווד עם זוהר של
בלונדיניות צבועות והבגדים שלהן, ראפרים  שמספרים על אלימות
וחיים קלים. קפיטליזם הכי אכזרי ואדיש לחלשים מכל סוג, לא רק
עולים, משתלט על מדינת ישראל - גם את זה לקחו מהאמריקאים אבל
בארצות הברית אפילו לפני המשבר הגדול של שנות העשרים לא היה
מצב כמו שקיים היום בארץ.
אני מאשים את החברה הישראלית בזה שהחוויה שלנו לא הפכה להיות
חוויה ישראלית לכל דבר, אנחנו יכולים למות למען ארץ ישראל בקרב
או בפיגוע, אבל זה לא יעזור לנו להפסיק להיות הם ולהפוך להיות
אנחנו ולא יפתח לפנינו לא דלתות ולא לבבות של ישראלים צברים.
אנחנו יכולים למות למען המדינה הזאת - זה לא אומר שנוכל לחיות
ולהתפרנס בה בכבוד.