אני שונאת להתסכל לכם בעיניים- בגלל זה אני שונאת להסתכל
לשמיים.
הכחול העמוק והקר הזה, מזכיר לי לילה בודד, עם דובי ושמיכה.
פגעתם בי, כאילו אני בובת שעווה- ללא כל רגש ומטרה, כאילו חיי
לא משנים לכם בכלל, כאילן אני חסרת כל חשיבות.יצרתם אצלי הרגשה
רעה, שאני סוחבת איתי כמו אבנים במשך השנים. והאבנים כבדות לי,
הגב כבר כואב, דמעה נוזלת על הלחי עד שמגיעה לסנטר, ושם היא
נעלמת, כמו אלה הקודמות לה.
העיניים שלכם - עיינים כחולות וקרות, מזכירות לי גשמים
ושיטפונות, כבר לא מעציבות את הלב. אתם לי לא חשובים יותר -
נפשכם היא בכלל לא טהורה, כי אם היא הייתה - לא הייתם מפקירים
נכדה. כנראה שליבם, קטן הוא ונורא, ואין בו מספיק מקום לאהבה.
כל חייכם התבזבזו על שנאה - וכל מה שנשאר לכם עכשיו זה לבקש
סליחה