הנה נפל על פניה האור
אחרי לילות של חשיכה
מיטיבה להלך בשבילי השחור
ופתאום מרחפת בשמי אהבה.
ולאורך הדרך אורות כוכבים
מסמנים את דרכה אל אושר נכסף
דמות בחשיכה מושכת ידה
מעלה אותה רובד נוסף.
והיא התמימה עוצמת עיניה
מתמסרת לכח שאותה סוחף
ועד שיגיעו למחוז חפצם
היא לא תעצור, היא לא תזייף.
והזמן מרחף באויר הדליל
לא עוצר, לא עובר הוא רגוע
מסתמן סוף המסע הממכר
נחיתה במקום לא ידוע
רעש דממה מהפנט בחלל
פוקחת לאט את עיניה
צועדת לבדה בגן החשוך
מתחילה להגביר צעדיה.
הגן מערבב מציאות בחלום
עבר, הווה, עתיד כאחד
ובקצה השביל תהום ענקית
ואורות עמומים בכל צד.
מתיישבת על קצה התהום
מביטה, מנדנדת רגליה קלות
התחילה לבדה וסיימה לבדה
גורל שנקבע ואין לשנות.