הקור עטף אותה, נכנס עמוק לבפנים
היא השתנתה, כבר לא מי שהייתה
כבר לא אותה מתיקות,לא אותו חיוך
לא אותה אמונה, לא אותו חלום
הזמן לא עצר, אבל היא קפאה
הזמן המשיך לרוץ, היא לא זזה
שמיים קודרים, עננים שחורים
גשם הופך לדמעות,
עיפרון נמחק,
ציור נהרס.
זמן מבוזבז, לא רוצה לחזור,
חלום נשכח, מבינה פתאום,
הולכת ברחוב, עם הצל,
עם כל צעד היא רק מתרחקת מהמטרה,
עם כל דמעה, נמסה,
עם כל מחשבה,מפליגה בדמעותיה,
לא יודעת לאן לפנות, אין סימנים,
לא יודעת אם לעצור, אין מעצורים,
היא לא מה שהם רוצים ממנה,
היא לא מי שהיא רוצה להיות,
טעתה בדרך, טעתה בבחירה.
הציור נמחק, הדרך נעלמה.
כבר לא בטוחה, מי היא -
לא בטוחה, בעצמה.