אתה ואני
כמו
זוג כפפות
לבנות, צחורות
על ידיו של פסנתרן
באצילות
נלבשות
על הקלידים מדלגות
ולא נחות
ממשיכות וממשיכות...
ולא נראה לי בהתחלה
שיש כל קמט, דאגה
אך הייתי עיוורת
שבויה של המנגינה
ולפתע קלטו אוזני זיופים
והידיים ניגנו
בזמנים אחרים
עד שלבסוף עזבתי
הורדתי את הכפפה,
מודה!
וידך עדיין מנגנת
מסרבת להאמין שזאתי נפסקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.