ליופי שבהוויה הטבעית, הנינוחה.
אח בוערת, מקרינה חום מענג,
מלטף את העור, מזרים בו חיים.

השלמות בחוסר הצורך לנוע, להתקדם,
להשאר בהווה כשם שאתה, שלם ומוגמר.

מתואם עם חוקי הבריאה,
נשזר בקוריה,
הולך עליהם או תלוי,
תמיד נתמך ורצוי.

עורג לפשטות,
לתמימות החיוך,
זכות הבכי,
פלא הלידה,
לקבלה שבמוות, העובדתיות שבו, היציבה וההחלטית.

ליבי קורא לרגעי הקסם,
יד זעירה נשלחת מתוך תוכו,
מנסה לקרוע עטיפתו
ולתפוס את חיות נקודת המפגש בין צחוק לבכי,
לידה למוות,
הימצאות עם אהובה, רגעי קירבה ואהבה,
חום אח בוערת,
נשימה עמוקה על צלע הר,
מקום חדש, לא מוכר,
שלהבת היצירה,
טוהר הנתינה,
מגעו של החול ביום חם ליד הים.

עורג לפשטות,
לאמיתות, לבהירות, למוכרות,
לקלות שבעכשיו.

דימעה על הלחי נוטפת,
יגוני מחבקת,
מעניקה לו מגע של תקווה.