פעם ביום, ביום טוב פעמיים, הם מביאים לי קצת אוכל ובודקים אם
יש לי מספיק מים. בסך הכל זה די בית זונות פה, שלא תחשבו שאני
מתלונן, ויש לפעמים תקופות שבהם אני כל היום מזיין. עכשיו
למשל, זו תקופה די יבשה ואני לא עושה כלום כל היום, רק ישן,
אוכל ומדמיין בראשי אישה. אפילו יש לי סטייה כזאת, שהתגלתה
לאחרונה, אני נורא רוצה לשכב עם אישה מבוגרת ממני, אבל לא
זקנה!.
כבר שעת צהריים וריח האוכל הביתי מתפזר בכל מקום, ואני צועק
שיבינו שגם אני רעב ושאני לא רוצה לאכול אחרון אחרי כולם, אבל
אף אחד לא שם עליי והריח מתגבר, ואני חושב לעצמי שחבל שאנ'לא
עובד במקום אחר.
טוב, זאת לא ממש עבודה, כי כסף לא מקבלים, אבל לפחות אוכל
ומגורים. יש לילות שממש קפוא ויש גלי קור, אבל לי לא אכפת, אני
רגיל, רוסי במקור. לא ממש נולדתי שם אבל הסב- סבא שלי נולד שם,
אבל אני בן למשפחה מיוחסת, ויש לי תעודות שמוכיחות את זה גם.
לפעמים, כשאני רואה שהבוס לא שם לב, אז אני מבריז קצת מהעבודה
והולך באזור להסתובב, מבקר חברים, ובעיקר חברות, ולפעמים אם
אני ממש עצבני אז אני גם הולך מכות. סתם הולך ומחפש אחד
להתגרות בו, ובדרך כלל אני זה המנצח והוא חוזר עם דם, אבל גם
לי יש כמה צלקות, מה לעשות אף אחד אינו מושלם. אחרי הטיול אני
חוזר לעבודה, ואם הבוס שם לב אז הוא צועק עליי ולא מביא לי
ארוחה. הפעם הוא שם לב וזה אומר שאין ארוחה, אז לפחות נשתה קצת
כי הגרון ממש יבש, ואוכל כבר אכלתי אצל חבר שלי שעובד בבית
מספר חמש.
בלילה, כשכולם ישנים אז אנחנו מנהלים שיחות, מרחוק-בצעקות, ויש
לנו שפה משלנו שאף אחד לא מבין ורק אנחנו יכולים ממנה לצחוק.
הנה השמש כבר זורחת והתרנגול המפגר עוד לא קם. לעיתים, אני
חושב שהוא לא נורמאלי או שהוא ממש מטומטם. לפעמים הוא מקרקר
בארבע לפנות בוקר, כשעוד חושך בחוץ וזה לא הזמן, או שבשבע בערך
וכולם כבר התעוררו מזמן.
בבוקר זה הכי כיף, סתם רובצים כל היום ומידי פעם באים קצת
אנשים, אבל בלילה לפעמים צריכים להיות ערניים לכל תזוזה או
רעשים.
אוי, איך שהזמן עובר וכבר צהריים, ריח האוכל שוב עולה, והנה
הבן של הבוס בא עם צלחת גדולה, נראה מעולה. איך שהוא מגיע אליי
הקטנצ'יק ואני כבר מת לאכול, הוא מתחיל להציק לי וללטף אותי
בראש, הוא צועק לי "רקס תן יד" ואני חושב לעצמי איך אני אפתח
לו ת'ראש. ואז, אני משחק אותה כמשתף פעולה ואיך שהוא מושיט את
היד אני דופק לו ביס חזק וסוגר את הלסת בעוצמה. ואז, אני עוזב
ושומע אותו בוכה והבוס יוצא, מכה אותי, וצועק עליי "כלב רע!!".
כבר באותו היום הבוס הכניס אותי לתוך עגלה גדולה כזאת וחיבר
אותה למכונית החדשה שקנה, ונסענו למקום רחוק שבהתחלה נראה כמו
קייטנה. הוא השאיר אותי קשור לשער ובבקר באו ילדים עם חולצות
שכתוב עליהן משהו כמו "תנו לחיות לחיות", אבל לא ממש הצלחתי
לקרוא כי זה היה כתוב באותיות קטנות. שמו אותי במעין דירה עם
המון כלבים מכל מיני מקומות בארץ ומכל מיני סוגים וגם פה נתנו
לנו אוכל ומה שהיה הכי נחמד שהיו המון מבקרים וכולם באו ושיחקו
איתנו , ליטפו אותנו, ואותי בעיקר,כי אמרתי לכם שאני לא סתם
עמחה', אני מזן יקר.
עכשיו, הרבה יותר טוב לי ואני מרגיש קצת כמו בסוכנות דוגמנות.
כל היום רק משחקים ומלטפים אותי והאוכל לא כל כך גרוע ויש אחלה
בחורות ומסיבות בלילה, הרבה יותר טוב מההוא שעבדתי אצלו, שם
הייתי די לבד, כל היום שרוע. הבעיה היחידה שממש מציקה לי היא
שאף אחד לא יודע את השם שלי וכל פעם קוראים לי בשם אחר, ואני
אומר להם "קוראים לי רקס", אבל הם לא מבינים, אני הרי לא מדבר
בסינית ולא כל כך קשה ללמוד את השפה של הכלבים. חוץ מזה אני
נראה להם כמו אחד שיקראו לו לאסי, ליידי, או משהו כזה?. הם לא
קולטים שאני זכר, ויש לי איבר מין בין הרגליים, ואני מסוג יותר
טוב מזה. טוב אני ממש חייב לרוץ קבעתי עם אחת מדהימה במכלאה
מספר שש וכבר שבוע אני לחוץ. אז אם אתם באזור, תבואו לבקר
ותביאו, אם אפשר, גם קצת אוכל ביתי, כי הדוגלי והבונזו, אחרי
שטוחנים אותו כל היום נהיה ממש זוועתי.