"בוא" לחשה לי בקול מלטף שנזל לתוך האוזן
"בוא אלי!" דרשה יותר בתקיפות האישה בחשיכה
"בוא ותראה את הכוח האמיתי"
היססתי.
לבסוף צעדתי כמה צעדים לעבר התהום
"בוא וקפוץ... זה לא יכאב"
קול קטן מאוד, לחש לי שזהו מעשה מטורף, ואני לא יודע מי היא
האישה הזאת בכלל.
"בוא אחרי" אמרה עוד פעם, וקפצה. שמעתי את הצחוק הרם שלה במורד
ההר.
ולאחר כמה דקות, שמעתי את הקול החלש של הנחיתה.
רצתי לעבר הקצה לבדוק מה קרה לאישה הזרה, וראיתי שהיא נעלמה.
התבלבלתי.
רציתי לחזור למכונית שלי ולנסוע הרחק מכאן, אבל משהו משך אותי
לקפוץ.
ולבסוף הקול הקטן נעלם והופיע אחד אחר.
קול של אישה, בתוך הראש שלי.
"אני עדיין פה, מחכה שתקפוץ, זה לא יכאב!"
המשפט של "לא יכאב" בילבל אותי.
מה לא יכאב? הנפילה? האמת או הכוח?
ניסיתי להתעלם ולחזור למכונית, אך משב רוח חזקה התחילה לנשוב.
כמה סלעים קטנים מתחת לרגלי התחילו להתפורר.
חששתי שזהו סופי, ואני אצטרף לאישה המיסתורית.
ניסיתי להחזיק מעמד, אך משב רוח חזק יותר לבסוף הפיל אותי.
הנפילה הארוכה, הכוח העצום של כדור הארץ למשוך אותך כמה שיותר
לאדמה הפחיד אותי.
פרסתי ידיים וחיכיתי לגורל שלי בשקט ללא התנגדות.
אך הנפילה לא הסתיימה היא המשיכה, עד שרוח קלה ריככה את הנפילה
שלי.
נפלתי ולא האמנתי. זה באמת לא כאב!
האישה הסתכלה עלי בחיוך.
"בוא מתוק! השער התשיעי סוף סוף נפתח!"