אני קמה בבוקר ומשעמם לי נורא.
החיים שלי יפים מדי, וזה עושה לי קצת רע.
אני מסננת אותך כבר כמה ימים.
ושומרת בבטן עניינים לא גמורים, מילים שנאמרו
לפני שמונה שנים.

אפשר להתקשר? אני שואלת. אתה בכלל בבית?
אני עצבנית ומחוממת!
לפני שאני מתחילה אני אסיים! אני אשפוך
את הלב ותלך ת'זדיין! זה הכל אשמתך ואני נקייה.
אני לא רק אגרום לך להתנצל,
אני ארגיש מסופקת רק אחרי שתבכה ותתפתל.

אלוהים היה לי יום משעמם מדי.
כבר אמרתי שאני הולכת לגיהנום, וזה מצחיק אותי.

ואני לא מבין מה לעזאזל את עושה?!
זו חברות של עשור, ואת בכוח מתחילה?
לא בוכים על חלב שנשפך.
אבל אני צריך להתגונן כדי לא להרגיש מובך.

אני רעבה לעוד אבל נסתפק בזה.
ונתנהג כאילו כלום לא קרה.
ובסוף.
נתנתק.