עשיתי צעד אחד, ופתאום ראיתי את האופק
נשמתי צנחה שבעה רקיעים בחזרה
האכזבה
נחתתי,
ומצאתי עצמי בין שני עצי פלדה וקוצי מתכת
שוקקים לחדור לבשרי, להוציא ממני את שארית נשמתי
לא עוד אלך בין שבילי חיים,
ולא אלך בין שבילי מתים
כי אני ששמתי ולא חדלתי משים,
לא עוד אשים לעולם
לא בין לובן עננים, ולא בין עקלות שאול
והנה ראיתי, כי חוט דק כחוט השערה יוצא ממני והלאה
למעלה למעלה
אולי אמצא את דרכי חזרה
אולי אקרע אותו בכוונה תחילה,
רק לא לחזור לאותו מקום, שם התחלתי,
כי שם אבכה נשמתי ללא חדל, עת תפרח נשמתי לשבעה עולמות.
תפרח.
ותחדל. |
