כבר שעה כורעת ברך מולך, אמא.
ואין, אין מענה.
עיניך הכ"כ מלאות חמלה, בורקות אל השמיים מחפשות את קרן השמש
של אלוהים.
לרגלייך, אני, מכווצת כמו קיפוד חילוני וכל חטאי בולטים
וברורים כ"כ.
אני בוכה, הלא תראי, אמא, אני סובלת, אני זקוקה לך עכשיו.
אבל את, פניך אל עבר התקרה המשובצת צבעים כמו קלידוסקופ, את
כ"כ עסוקה בלחפש את אלוהים שאת אפילו לא רואה אותי שם למטה.
תחנונים לאוזן חרסינה ערלה.
נרות אדומים עם ריח משכר לא מכסים על דבר פרט ההונאה.
שהבטחת לעזור ואמרת שתהיי פה.

"ברך אותי, אבי, כי חטאתי, זוהי כבר הכנסיה ה-14 שאני מנסה
ובכולן האמהות אותו דבר. מחזיקות עצמן מסוגפות וטהורות, מבטן
השמימה, רחמים ורוך בספירות אחרות.
ופה למטה אין מושיע, אין קול שיגאל."
"צלוב אותי, אבי, כי שבעתי, שבעתי משקרים, שבעתי מאכזבות,
מדחיות, מבדידות. שבעתי מפסלים עם לב של חרס, מבדלים עם לב של
חלב, מאנשים עם לב של קרס."

בשם הדיכוי, הבגידה ורוח החופש.  אמן.