שתיתי את אבידן על בטן ריקה
מתוך השכרות כתבתי יחסים
כתבתי אשה וגבר
כתבתי גבר, אשה
לחשתי בצעקות
צעקתי לחישה

הו, האמרלד ריזלינג עם דיוקנו של רוטשילד
מעורר בי פלאים
דברים נסתרים
לו הייתי רוטשילד
לו יכולתי למות בשקט על מזבח הקדושה

אין לי סודות
כאשר אני מתנדנד בשיכרותי
(נסו פעם לקרוא שירה על שניים עשר אחוז אלכוהול)

הבדידות מייסרת
מנסרת ידיים, רגליים, עיניים
מילים כמו בדלי סיגריות
נעלמות באשפה

פעם עברתי את הכביש מבלי להידרס
אני חושב שזה קרה
לא רחוק מהשלישי בינואר אלפיים וארבע
פינת טבת-שבט-אדר
הייתי אז בן עשרים ושבע ועוד כמה שניות של מזל משמיים.
איני זוכר איזה יום זה היה
מוקדם מכדי למות
ללא תכלית

תודה לך אלוהים שגמלתני טוב
תודה לך רוטשילד (למה אתה נראה מיוסר על בקבוק היין הזה?)

מאז אני נדרס חדשות לבקרים
כמו חתולים מהורהרים אחר הגשם

הו אמרלד ריזלינג
היה נא טוב אלי
הרווה את צמאוני.
אבידן כבר לא יכתוב שירים חדשים