|
תאהב אותי כמו שאני
ככה היא מבקשת
לטוב ולרע תאהב
אהבה מכושפת
לקק את הדם הניגר משפתיי
אל תתן לי ללכת
ושחה בכחול של עיניי
באוזני היא לוחשת
עד יומי האחרון אהיה שלך
אתה מכניס בי שמחה
לא יבוא עוד העצב
אני נושמת וחיה ואותך
רק רוצה לראותך
מבוקר עד ערב
לטף את גופי העירום
לכבודך מתפשטת
אל תכבה את האור, תסיר ת'שמיכה
אני לא מתביישת
בשרך מתחכך בבשרי
ואני מחייכת
והזיעה עוטפת אותך
עלי מטפטפת
עד יומי האחרון אהיה שלך
אתה מכניס בי שמחה
לא יבוא עוד העצב
אני נושמת וחיה אותך
רק רוצה לראותך
מבוקר עד ערב
מצטער לא אוכל לתת לך
את שאת מבקשת
מה שאת מכירה זה לא מי שאני
עדיף לך ללכת
השמש זורחת, יורדים גם גשמים
לא תמיד באה קשת
שחור ולבן זה לא לעניין
אז למה את מתעקשת
אל תתן לי ללכת
עדיף לך ללכת
אל תתן לי ללכת |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.