אני זוכר את השמיים משחירים לאט
את אמרת
אולי זו הפעם האחרונה
שלא נצטרך לומר מילה
בטלוויזיה התחיל הסרט
תמיד אהבנו סרטים עם סופים טובים
לא ידעתי איך להצחיק אותך
שהגיבור נהרג
רציתי להגיד לך
שיש משהו אמיתי בתמונה
אבל ידעתי
שמחר זה עלול להשתנות בחזרה
הפחד
כמו קץ שמתחיל בנקודה לא ברורה
אני מחבק אותך
ואת שואלת
מתי נרגיש ככה, בלי שנצטרך לוותר על דבר
הילד הקטן בסרט
מעציב גם אותנו
לפעמים אנחנו חוזרים לילדות
לחפש איפה השארנו
את מה שאנחנו צריכים
יש אבנים ליד הספסל
אני זוכר אותנו רצים במהירות,
לא ידענו שאסור לקחת סיבובים חדים
ואת שואלת
מתי כתבתי לאחרונה
מנסה להיזכר, מה היה לי לומר
רבים בבוקר, ובערב חוזרים להתחלה
אהבנו סרטים שיכולנו להרגיש טובים מהם
גם שלא היתה לנו סיבה
עיתונים זורקים בפינה, תמונות של שניים
מחופשים לאנשים, על השולחן
רציתי לאהוב אותך יותר, לא ידעתי איך
מעגל של קסמים, הכל מתפזר
הבטנו בסרט, איך האישה מנשקת את הילד
ונוסעת
את שאלת, איך אפשר לעזוב בלי סיבות
לא חיפשתי בשבילך תשובות
יש בתוכנו תחושה טובה
יכולנו להפסיד יותר, יכולנו לא להשיג דבר
סרטים עם סוף טוב, תמיד גורמים לנו נחמה
כאילו אנחנו מנצחים
ואת אומרת
לעולם לא נצטרך לבקש יותר
לא מפסידים הרבה, מנצחים מעט
ואני מחייך
יכולתי לומר לך  שאני אוהב אותך
אבל פחדתי שזה יהרוס הכל
כל הפחדים, כל המילים
חיפשנו סרטים עם סופים טובים