הדר בר-אל / אדמה |
שהלכו וחשו רגבים חיים תחתם,
שנצרבו בלהט החומר
ושקעו עמוק בתוך חולות הים.
האדמה הזאת מכירה את הכעס שלי
ואת השמחה מכוח טביעת הרגל.
כל אורחותיי טבעו בה חותמם.
יום יבוא ואריח את אונה מבלי למשש,
אשמע את פסיעות הדרך,
כשאהיה מקויילת באופן אחר.
גם שם ארשה לה לספוג אותי
כמו מלמעלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|