בכל שניה שאתה מפנה אליי את הגב
ועוד שניה אחת שהמילים שלנו נמחקות והשתיקה מתעצמת.
בכל שניה כזאת והפחד שבי גובר.
ולפעמים הייתי אפילו מעדיפה שבזמן שאתה מחבק אותי חזק ואין לי
אוויר לנשום, להישאר ככה עד שאני איהפך כחולה, רק שלא תלך.
רק שזה לא יתפורר.
וכל שניה שאתה נכנע ומחייך. כל שניה כזאת יכולה לבנות אותי
מחדש כל פעם מחדש.
ואיך שאתה מסתכל עליי, נוגע בי, נרדם, נותן לי ללטף אותך
במבטים האלה, איך אני שוכחת שכל  שניה כזאת רק מדגישה את חוסר
הזמן שיש לנו.