הוא תפס בידייה וביחד צעדו לעבר חדרה.
הוא פשט את בגדייה בכזאת שלווה, בכזאת עדינות, משרה בה
ביטחון.
היא אהבה אותו. והוא לא ידע כמותה. רצה רק אותה, את גופה, את
ליבה.
במבט אוהב הסתכלה לו בעיניים כאשר פשטה את חולצתו מעליו.
גופו נראה כה גדול לעומת גופה. רעד עבר בה.
הוא שלח יד ללחייה. "אני אוהב אותך", אמר. היא חייכה.
הוא הוביל אותה למיטה והשכיב אותה, פשט את מכנסייה ואר כך את
מכנסיו שלו.
הוא נשכב לידה.
היא הסתובבה לכיוונו חצי מחייכת-חצי מפוחדת. היא שלחה יד לגבו
וקירבה אותו אליה. "אני רוצה אותך, איתי כגוף אחד. אני אוהבת
אותך." לחשה.
הוא חייך.

הוא חדש אליה באיטיות. בעדינות וכך במבט אוהב הסתכל עליה.
עינייהם נפגשו, חייכו.
עיניים אוהבות.
לחש לה שהוא אוהב אותה ושהוא לא רוצה לפגוע בה.
היא חייכה, מאמינה לו, אוהבת אותו.
במבטו החודר והמאוהב השרה ביטחון יותר גדול. חיבק, ליטף, נישק,
אוהב.

הוא נשכב לידה. מחבק אותה. מלטף. שומע אותה בוכה.
היא הסתובבה לכיוונו. חצי בוכה-חצי מחייכת. "את בסדר?". שאל.
"אני בסדר מתוק שלי" ענתה וניגבה את דמעותיה. הוא חייך, שלח יד
לגבה והידק אותה אליו. אפיהם התנגשו. הם צחקו. היא נשקה לו.
נשיקת אהבה.
וכך לאט לאט עיניהם נעצמו והם נרדמו.

היא התעוררה להרגשת אצבעותייו מטיילות על פנייה. על ידייה, על
ביטנה.
היא פנתה את מבטה אליו, מחייכת. "איך ישנת מלאכית שלי?" שאל.
"בחיים שלא ישנתי כל כך טוב, מתוק שלי" ענתה.
"אני אוהב אותך".
"אני אוהבת אותך".
הוא כרך את עצמו עליה ונרדם והיא, היא הסתכלה עליו מאוהבת,
ונרדמה. חלמה על הלילה שעבר וחיוך עלה על שפתיה.
מאוהבת.