הוא ארב לו בפינה,
בלתי-נראה לכל בדיקה
היינו כה מאושרים ותמימים,
מכירים רק את הטוב,
לקבלת כל אכזבה לא מוכנים,
אך כנראה עמד לו חוב.
ואף כי תקף אותו כבר למן ההתחלה,
איש לא שיער אז לגודל הרעה,
ימים עברו ובהדרגה גבר כוחו,
לפתע החלו להתעורר חששות כנות מחרפתו.
ואז הוא התפרץ במלוא המרה
ללא כל רחמים,
אבל לנו עוד הייתה תקווה
אכן, היינו חזקים.
בעליות וירידות
הוא פצענו כה קשות,
וחרף כל מאמצינו
רק שחורות נחתו עלינו
ועכשיו. על סף ההכרעה
אני פונה אליך, אלוהים,
הגם כי איבדנו כל תקווה,
הקל נא על ייסורי החלשים.
----------------------------------
לזכר בן-דודי אלון ז"ל
28.3.2004-30.8.2004 |