|
בחלומי אני תרה אחריך
ביער אפל וסבוך
דמותך איננה מוכרת לי עוד
מותיר אחריך מכשולים ומהמורות
קוצים שחודרים את רגלי היחפות
עד אשר נעלם כליל.
נותרתי לבדי ביער
קולך נדם
רק זיכרון דוהה של צחוק מוכר ואהוב...
מלטף את פני שטופות הדמעות
ובהדרגה
הופך
לצווחת צבוע
שמנקרת בבשרי החשוף.
וכאב מפלח של ידיעה חדה |
|
|
מיתה,
היא אומנות.
כמו כל דבר.
(סילביה פלאת') |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.