כשחיכיתי לחיבוק שלך,
ירח בחוץ החליד
ושמש צרבה את חציו השני של העולם
בקרני כאבה,
אבל לי לא היה אכפת.

כשחיכיתי למילה שלך,
כוכב למעלה נפל וילדה קטנה מצאה אותו,
התכסתה באורו על הספסל בגינה הציבורית
והיה לה
קצת פחות קר.

וכשחיכיתי לך,
לב ממש קטן נשבר
יש גוף של חיילים שמוטל עכשיו במארב
ולשם אני אחזור עוד מעט
ועד אז
לא כל כך אכפת לי.

כי כשחיכיתי לחיוך שלך,
כבו אלפי נרות באפילה נצחית
נפערו תהומות
ועד נפל אליהם, נחתך קלות
מעלים יבשים
מהולי דמעות במרכזם.

בזמן שחיכיתי,
מוזיקה התנגנה לאור חיוור
ואלפי אנשים בודדים שמו קץ
לבדידות, לחיים, לצחוק ולדמעות, כיבו אורות, שרפו נרות, הבעירו
מדורות
של עשן שעושה חור באוזון ובלב ושניהם מוקפים באותו חומר
בסופו של דבר יבוא גם סופו של הדוור
וזה לא אומר שמכתבים כבר לא יישלחו,
רק לא
המכתב שלך.