הסתכלתי לשמיים ביום אפור וקצת כחול.
יש אנשים עיוורים בעלי עיניים, ישנם פרחים ללא גבעול.
הציפורים ליטפו את השמיים חייכו למרחקים.
את יודעת אני מכיר אנשים שעפים ללא כנפיים.
אני מכיר אנשים מייללים.


זמר ששר לי איך אלוהים השאיר אותנו בודדים.
עיתון מלא בכותרות על העולם.
אני עוצר לי את  הזמן ושואל את כולם:
"מה יהיה אם השעון ייעצר יחליט שהוא עייף מלתקתק?
מה היה אם העולם היה אחרת, אם אלוהים לא היה שותק?"


למה את אמרת לי שהעץ הוא אילם.
אני שומע אותו אומר לי איך נעים לו באוויר.
אני שומע את עליו שרים לי שיר.
מספרים על אלוהים שהוא אף פעם לא עזב.
פשוט לא בא לו לדבר עכשיו.


אותו ירח כחול סגול מדבר על כוכבים.
השעון שמתקתק מזכיר שוב את אותה שאלה.
מה יהיה אם עייף לו המסכן?, הרי בסה"כ הוא מסתובב לו כל היום.
מה יהיה הרי גם הוא צריך לנשום.


אני שומע את תסכול  השעון רוצה להפרד לו מהזמן.
אני שומע את העץ מספר לי על העולם.
רק אלוהים שותק לי  ונרדם.