על ספסל בפינה היא יושבת.
שיערה הארוך הזהוב מתרמז
אל מעבר לחולצתה הדקה
המסתירה את שעין המוסר
יראה מלראות.
ידה הרכה מקרבת אל פניה
גלגול נוסף של עשן ושל רוך.
העשן פוצח מבין שפתיה
ברינת נערות ביום חגן,
מסתיר, למן רגע, פניה
ואחר מתגלות הן בעוז זוהרן
עת השקט נמוג
ומפר את בריתו עם הערב היורד על עולם הרחוב.
הספסל משחיר עם כל דקה שחולפת
אך שיערה הזהוב עוד בוהק למרחק.
העשן מיתמר אל מעבר לאופק.
אותות לרינת יום של אור, יום של חג.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.