|
על ספסל בפינה היא יושבת.
שיערה הארוך הזהוב מתרמז
אל מעבר לחולצתה הדקה
המסתירה את שעין המוסר
יראה מלראות.
ידה הרכה מקרבת אל פניה
גלגול נוסף של עשן ושל רוך.
העשן פוצח מבין שפתיה
ברינת נערות ביום חגן,
מסתיר, למן רגע, פניה
ואחר מתגלות הן בעוז זוהרן
עת השקט נמוג
ומפר את בריתו עם הערב היורד על עולם הרחוב.
הספסל משחיר עם כל דקה שחולפת
אך שיערה הזהוב עוד בוהק למרחק.
העשן מיתמר אל מעבר לאופק.
אותות לרינת יום של אור, יום של חג.
|
|
|
לכל אחד יש את
הסלוגן שלו
שיסגור איתו
מרובע
לכל אחת יש
ת'סלוגן שלה
שנדמה ואישורו
כבר בא
כמו רעל
לסוקראטס, בין
ביירות לבגדד
ובין סילגון
לסילגון- מותר
גם לעשות ביד.
ואאאת, הסלוגניה
הכתמתמה שלי,
סוכן שב"כ במעצר
מנהלי
ואיתך אני כל כך
עצוב ואיתך, אני
יצור עלוב
בלעדייך- אני
בכלל לא חשוב
בלעדייך- אני
בעצם כרוווב
זוזו לסטרי,
כרוב וסוכן שב"כ
במעצר מנהלי,
פונה לקריירה
חדשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.