|
עינייך - כשתי ילדות
אשר לשחק לעולם אינן מפסיקות
אך כשהן עצובות
מסלעי הנפש נחלצות דמעות.
ידייך - כיונים הלבנות
הפורשות כנפיהן אל-על
ומכתירות את השמש
כפריחת הנרקיס בשדות.
ירכייך - הן נפתולי שביל מרומז
בין שמלה פרחונית למכנס צמוד
עליו החשק לחמוד מתגלגל וניתז
ונותר לבסוף כילד אבוד.
שיערך - יער המאדים לעת ערב
וניצת בעיניי כל זריחה,
ענפייך הרכונים על צדעיי בוערים בקרב
לב שידע ויודע - רק אחת. |
|
|
-ההוא מרחוב
סומסום, שמוכר
אויר בשקל, הוא
קיבוצניק?
- לא, הוא
בובה.
- אז למה הוא
קורא לכולם
חבר.
צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ
לשעבר.
דיאלוגים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.