כמו הים, כך גם אני בהכרה מלאה, זזה כל שניה, נושמת כל דקה
וחיה כל רגע. לא חיה את הרגע . אני מסתכלת  על ההווה, תוך הארת
הצל המאיים של העתיד. אני היא העבר, ואין דבר שאשנה, כי בלי
מה שהיה, לא בטוח והייתי פה כעת.  אני בשאיפה מתמדת למעלה,
למימוש עצמי, תוך התכופפות עמוקה לשם קבלת תנופה, אני נושמת
עמוק, מתכופפת עם ידים אחורה, בהמשך לצוואר, בוחנת את התכלת
שמתחתי, בשביל לראות אם הוא יהיה שם גם לאחר שאקפוץ, אנתר
מהכיפוף...  אעשה את הצעד המכריע, אהיה בטוחה בעצמי, כי הצלחתי
לאזור כוחות בשביל לעלות ולהצליח מהשפל העמוק, כמו המים מתחתי
שיורדים רק בשביל לעלות לאחר מכן, להתנפץ. לעשות גלים.