גן חיות בשלכת
וגם אני חיה,
יונקת.

בחוץ, דרווין לא מת,
הוא שולט ללא חת,
וד"ר מנגלה הקופיף
בוחר את מי הוא מעדיף-
"הסוס הזה שחור מדי לאורווה,
ולזה יש קצוות מפוצלים בערווה -
"who'll let all this riff-raff into the room?"

מלחמת ההישדרות
מבחוץ אל הבפנים,
מסתיימת במיץ היסחפות.
מסתכל לצדדים לזהות את הזן,
יונקים על שני רגליים-
בבונים, שימפנזות, במצב מאוזן.

גורר עצמי לשירותים,
ראי מולי שואל,
איזו חיה אתה -
קוף אחרי בנאדם,
אני עונה.
אני חוזר.

החוצה חזרה-
גם הנקבות משוחררות,
אך איך אפשר להרגיש חופש
בתוך כלוב של מראות?

כולל שורה מ"החומה" של פינק פלויד