אני רפש לרגליכם. יקרים שלי,
אהובים שלי, אתם הצוחקים
בדירה ממול ושלא רוצים אותי.
אתם שלא מרשים לי יותר מנשיקה אחת,
אתם הלועגים לי בפומבי,
-אני צריך אתכם. את כולכם.
את כל הפרצופים חסרי השמות,
את כל השמות חסרי הפנים,
את החיים שלכם, האמיתיים.
המציאותיים. דוברי היהודית.
אני צריך את סלידתכם
ואת השוויוניות הגמורה שלכם.
את הבהלה בצד השני של הקו.
את התוכחה על הפיסוק המחורבן.
את החתולים שלכם והאהבות
שלכם שאיני מכיר ושגם לא אכיר.
אני זקוק לכך שתהיו שם,
שיהיה לי את מי לאהוב.
לנוכחותכם בעולם אני אבק אנושי.
מוקדש לכולכם. |
