1. פנים. מטבח הבית. יום      1
בוקר. בסביבות 10:00, האישה נמצאת במטבח מכינה חביתה על
הכיריים, קומתה כפופה, מבטה עגום וקמטי בגרות על מצחה (לא
מרובים). הבעל נכנס למטבח ומתיישב ליד השולחן במרכזו. הוא מחפש
את קופסת הקורנפלקס ואינו מוצא.

הבעל
איפה הקורנפלקס?

האישה
בדיוק לידך

הבעל
(מצביע על קופסה) מה את מתכוונת לדבר המוזר הזה?

האישה מסובבת את ראשה לרגע לכיוון בעלה

האישה
כן!

האישה חוזרת למחבת

הבעל
(ברוגז) זה לא הקורנפלקס שאני אוהב

האישה
חשבתי שננסה משהו אחר לשם שינוי

הבעל
למה? אני אוהב את הקורנפלקס שלי.

האישה
מדי פעם צריך גם לגוון

הבעל
(ברוגז) תגווני עם הקורנפלקס שלך ולא עם שלי!

האישה
מה אתה מתעצבן, זה בסך הכל דגנים
הרי דגנים זה דגנים זה דגנים.

הבעל
לא נכון, הדגנים ההם היו הכי טעימים

האישה עוזבת את המחבת, סוגרת את האש ופונה לכיוון בעלה

האישה
(בכעס) אבל לא טעמת אותם בכלל

הבעל
לא אכפת לי
הבעל מתרומם מכיסאו בכעס.

הבעל
כל פעם את עושה לי את זה
כל פעם את משנה לי משהו קטן בחיים
את נהנת לשגע אותי ככה?

האישה
(מנופנפת עם הכף) כן, הכול תמיד צריך להיות סובב
אותך, אה? מה איתי? אולי אני רוצה דגנים?

הבעל
אז תאכלי את הדגנים שלי

האישה מסתכלת על בעליה בכעס מהולה בעצבות וחוזרת לבישולים

האישה
(ממלמלת לעצמה) אין לי כוח יותר, פשוט
אין לי כוח יותר לזה

האישה מזילה דמעה בעוד החביתה נשרפת לה על הכריים.