"אלוהים שבשמיים שמור עליי!" צעקתי. ואני מוצאת עצמי צועקת את
זה שוב ושוב. כאילו בכל פעם נוספת שאני אקרא בקול, המצב ישתפר
ויהיה טוב יותר. ואולי זה ככה באמת?! אולי בכל פעם שאני קוראת
אני יותר מאמינה בזה. והרי אם אתה מאמין בזה יכול הדבר לקרות,
לפי הביטוי אם תרצו אין זו אגדה.
אבל אני כלל לא בטוחה שזה חלק מהעניין. אני כבר לא מאמינה שיש
לי איזשהו כוח השפעה על העולם. אני כבר לא מאמינה שאם אני ארצה
זה יקרה. כי בכל מקרה כל מה שאני רוצה, קורה ההיפך הגמור .
ואולי עד שתבוא התשובה אני אהיה כולי מרוסקת ושבורה. מטפטפת
לסוף. מדדה לי בין חיים למוות.
ותבוא התשובה. ותרים אותי בידיה ותקרא לי בשמי ואני לא אענה.
אני רק אמלמל
"מאוחר מדי"