לא משנה כמה אני אגיד לעצמי שהכל בסדר
שאני בסדר
פצעי העבר עדיין חרוטים בי.
רועדת
מפחדת
מבולבלת
לא יודעת מה אני רוצה...
לא רוצה.
שוקעת
כי זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות
שוקעת במחשבות.
שוקעת במיטה.
מתמסרת
ועוד פטיש דופק בי כאילו זה היה דבר מובן מאליו
ועוד פצע נפתח, מסרב להסתתר, מסרב להגליד
אני יודעת שיש לי המון
ואני מנסה להעריך את זה
אבל הייתי רוצה לדעת
איך
לתת.
פצעי העבר עדיין חרוטים בי
או שהם כבר חלק ממני
חיה
עובר יום
מתמודדת
מחכה ליום בו
אני אבריא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.