דון חואן דלא שמטס / ילדות |
עם קריאת ספרים לאור נרות.
שלי בחדרי הצנוע מונחת,
כנראה באחת המגירות.
ושלך? שלא ראיתיה זה זמן.
עלייך את טוענת...
אף לא בכיס הקטן.
אז ייתכן,
כי בקצה שפתייך נותרה לי פיסה...
אך לאחר עוד לגימה מכוס הקפה,
אבטיח שגם היא נמסה....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|