ברטה כץ / בלי |
בגוף שלי, שאת המילים
נשליך מעלינו, כעיוורים
שלמדו ללכת בלי.
על הרצפה
נשכיב אותן, שיתקמטו
להילפת, שלא יבינו
מה קרה להן, ש
יתפרקו
למילות שאלה, בלי
אויר, בלי זנב
שיוסיף לפרפר בפינו
כמו ציפורן כסוסה, עד
שנירק את החושים בכוח,
זה כנגד זו, נלבש עירום
ונתכסה שתיקה, ולא
נמצא קצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|