נייר נהיה חומר של עבד
והעבד רצה לכתוב,
השפע יסופר לעוד כמה שנים
ולא נשכח אף פעם.

האוזניים הקשיבו לסודות
ושינו אותם לחלומות,
סיפורים ישנים שונו
לכמיהות של סופרים רגשניים.

רגע לפני שעיניים שקטות
לוחשות על גבי הדפים,
כל המילים מסתדרות בשורות
כדי לעזור לעיניים להבין.

הידיים זזות מרגישות את השורות
וכותבות את המחשבות שעוברות להן באצבעות.

זמנים ישתנו והכל יעבור
העבד ישתנה והשפע ישאר,
שאר העבדים ילמדו-
רישומים המתעדים מחשבות
וחיים על נשימות של אלפי משפטים.