|
כאשר שמש בין-ערביים
והערב יורד,
כאשר רוחי לא יודעת שלווה
ואני בדמדומי הנשמה-
אני שומעת ממרחקים
את פעמון מגדל אהבתך שבנית לכבודי.
כששחר עולה - שוב החלום
ואני קוראת לך ללא קול
לעוף אליי כציפור,
להרוות את התחושה
ולשפוע משמחה
בפגישה הבאה...
ואתה שומע.
18/05/05 |
|
|
"...אחי, תעשה
לי טובה,
קח אותי מסטול,
אני יותר מידי
הבייתה..."
חברי המתנ"ס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.