נופלת וקמה

נופלת וקמה?
נשאלת מיד השאלה
בעצם למה?
וסיפור שקרה לכם אספר במהרה
למען תשכילו, להבין,
את טבעה של אותה ברייה.
אז כך בעצם זה קרה!


ביום קריר, כשענן מעל,
ישבה לה הגב' מול אח, על ספה,
חום הקמין, ורעש הגיצים
את ליבה שבו, הרעידו הנימים,


עיניה עצמה, הזתה כך ערה,
על אותו אחד שלא בא במהרה,
עלם חמודות, נאה וחטוב,
איש אשכולות יפה ורטוב,

מהמקלחת עכשיו יצא,
ובדרכו אליה נמצא,
חשה ריחו,
מרחוק הוא מופץ,
שריריו משתרגים תחת החולצה,

חשה חומו את גופה בזרועותיו עטף,
טעם עורו שתחת בגדיו,
מתיקות שפתיו את שלה נשק,
ואף זיקפתו שמבעד לבגד שלבש.

זעה במקומה, חסרת מנוחה,
קמה לחכות לו, מביטה מחלונה,
שעה נקפה, ושעתיים,
אך עלם החמודות הצמיח כנפיים,

רגליה איבדו מכוחן,
גופה מותש מצפייה,
גלשה לה בדד למיטתה,
נשימתה קשה, אכזבתה כה רבה,

ככה נפלה לה ומאז לא קמה...

אין פה משל,
ואף לא נמשל,
זה פשוט קרה,
בליל גשם נורא,
ומחר בבוקר הן תזרח החמה,
ואפשר לחזור לאותה הפנטזיה.