עדן אפק / גזר דין |
שמלה צולפת רוח ברגליים אחרונות,
כבר צפרניים נעוצות גזר דין בשר,
תופיי הלב הרועמים אליי קרבן
סוגרי מקצב קרוב יותר,
פועם יותר,
מואץ.
כך בהיכלי מדבר
תחת כיפת שמיים לוהטת
אשא דבר סתר.
רקיע יעצים הלמות שתיקה
להכריעני ברך
חותם שפתיי בנשיפת בדידות
לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|