הייתה לך מחברת שהיית כותבת בה,
מציירת חלומות ודמויות כאלה עם חיוך.
מידי פעם היית מסתכלת עליי ומעתיקה משהו.
נהגת לקנות איתי צבעים בחנות ישנה.
אני זוכר איך פעם נגמר לך הכסף,
וקניתי לך טושים ישנים כאלה עם צבע חלש.

עכשיו יש בך צבע חלש.
עכשיו יש בך צבע חלש.

ואם היינו מטיילים, אז לא רצית להיות מאחורי.
היית רוצה שאני אהיה לידך, קרוב.
אהבת לדלג ולחייך איתי עם חבילת צבעים ביד.
ואני חושב שאהבתי לאסוף את מה שנפל ממנה.
מצאת בחדר שלך מחברת עם אבק וכתבת בה.
אבל לא הבנתי מה כתבת, כי זה היה מטושטש.

עכשיו את מטושטשת.
עכשיו את מטושטשת.

היית מחבקת אותי לפעמים עם ידיים חמות.
הן היו חמות אפילו אחרי ששטפת ידיים מהצבע.
היית מדברת והייתי שומע אותך,
בזמן שאחרים דיברו אליי ונהייתי חירש.
עכשיו כשאת מדברת או צוחקת לידי,
אני לא שומע, אני עסוק בלצייר.

עכשיו, אני מצייר.
עכשיו, אני מצייר.