כן.
היא שם.
כשאתם לא על המשמר, היא מרחרחת מסביבכם.
בודקת את הסבלנות שלכם.
סבלנות שבאותם הרגעים אתם מצטערים שיש לכם.
ואין טעם לנסות להבין למה היא ככה. זה באמת בזבוז של זמן.
הכי חשוב, לזכור להישאר בני אדם. תתייחסו אליה כמו שמתייחסים
אל מישהו חולה.
ולא כועסים על מישהו שחולה. ככה לפחות חנכו אותי.

אפשר להגיד עליה הרבה דברים.
רעה?
"אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם".
המשפט הזה היה מעודד אם הוא היה נכון.
לא כל מי שרע לו הוא רע. ולא כל מי שטוב לו (ושמח) הוא טוב.
ומכאן נובע שלא כל מי שרע- בהכרח רע לו.
ובכל זאת, היא, היא משהו אחר.
הטבע הכלבתי שלה נובע ממקום אחר.
תורשתי? האם קיים גן כלביות? האם באמת יש גורם ביולוגי המסביר
את תופעת הביטצ'יות המודרנית?
קשה לי להאמין.
אני מניחה שזו "תכונה נרכשת" כמו שאומרים.  
אבל כמו שאמרתי קודם- אין טעם לנסות להבין למה היא ככה.

מה שכן, היא תמיד תהיה שם.
תלבש פנים וצורות אחרות. ותקרין את כלביותה בדרכה הייחודית
שלה.
צריך ללמוד לקבל אותה.
לראות אותה כיצור חי הזקוק לפורקן.
להושיט לה רגל. סליחה, יד.
ולהבין שיש גם כאלה.

תסמכו רק על עצמכם ועל האנשים שאכפת ממכם.
כי אחרי הכל זה לא כ"כ נורא.
כל כלב בא יומו.
לא כך?