- עשיתי לא מזמן מדגם (לא ממש מייצג, כי שאלתי חברים שלי)
ששואל איזה סוג של פתיתים אנשים יעדיפו:

פתיתי הקוסקוס: הפתיתים הנפוצים בצורת עיגול זהוב קטן. הכי
פשוט, הכי נפוץ.נקודה. קצת היסטוריה:
פתיתי הקוסקוס התגלו לראשונה לפני הרבה מאוד זמן בחברה לא
ידועה של ילידים לא ידועים שישבו להם על אי קטן ולא ידוע. הם
לא ידעו להכין מאכלים ידועים ולא ידעו לאכול אותם עם כלי אוכל
לא ידועים. הם לא ידעו לשיר שירים ידועים כמו ג'ימאליה, ואחרי
האוכל הם לא ידעו מה פרוש להיות שבעים. הם לא ידעו מהו בצק,
ובטח ובטח של ידעו לאפות אותו. הם כן ידעו דבר אחד. הם ידעו
שיש להם עץ מיוחד באי שגרעיניו קטנטנים וצהובים, והם ידעו שאם
שמים אותם במים הם הופכים לרכים. (הם הבינו את הדבר יום אחרי
שגילו שאפשר להתרחץ בים. אחרי שהם העבירו שם יום שלם, הם הבינו
שדברים במים (כמו האצבעות שלהם) נהיים רכים. סחטין על כושר
ההבנה, ילידים). באותו יום הרבה דברים על האי הפכו להיות
רכים. וכמו תינוקות שרואים משהו בפעם הראשונה, כל דבר שהיה
מספיק קטן ורך הם ניסו לאכול. כשהגיע תורם של הגרעינים הם גילו
למרבה הפתעתם שהם יכולים לאכול גם את גרעיני העץ, ולא רק אחד
את השני. עוד באותו היום הם כרתו את העץ והכניסו אותו למים
למען יוכלו לאכול אותו ולהאריך ימים. כל בני השבט התאספו על
הגדה המערבית (שהיתה גם הצפונית והדרומית כי האי היה קטן והיו
הרבה ילידים) לצפות בפלא החדש. אך הפלא ופלא (אוי צפוי) העץ
לא שקע והילידים חששו שלא כל העץ יהיה ראוי למאכל. לפתע צעק
אחד מהם 'תראו, העץ לא שוקע. חבל שכרתנו אותו'. מיד פנה אליו
חברו שישב לידו ואמר 'מה אתה מקשקש, עכשיו יש מקום לעוד אחד על
האי' ואשתו של הראשון אמרה 'צודק, ליוספון שלי באמת אין איפה
לישון'. מייד החלו כל תושבי האי לצעוק אחד על השני 'אבל בעלי
ישן כל לילה על העץ', 'על מה הבנים שלי עכשיו יתפסו', 'ממה
נכין בובות לבנות?' ועוד ועוד. אחרי כמה דקות (כמובן שהם לא
ידעו שעברו רק כמה דקות, אבל אנו יודעים שכל העסק לא נמשך הרבה
זמן. אחרי הכל, כמה שימושים לעץ ילידים כבר יכולים להמציא?)
אמר האיש הכי זקן באי שאם הם יעלו על העץ הוא בטח ישקע. הם עלו
על העץ, והאיש הזקן לא שקע, אבל העץ כן. מיד החלו כל הילידים
לטבוע ולא נשאר מהם זכר.
אף אחד לא הצליח עד היום למצוא את העץ, אבל אנחנו יודעים שכל
הסיפור אכן קרה. כן בטח.

לפני הרבה מאוד זמן במקום אחר, היו כמה חבר'ה ששמעו על הסיפור,
והמציאו את הבצק (מה הקשר?). הם הכינו משטח גדול ועשו בו
חורים קטנים והתחילו לדחוף מלמעלה את הבצק שלהם. ברגע שיצא קצת
בצק בצד השני בצורת כדורים הם לקחו סכין גדול וחתכתו את
הכדורים הקטנים שיצאו בצד השני. כל הכדורים שנחתכו נפלו לתוך
סיר ענקי עם שמן, ואז הם העבירו את הבצק לסיר עם מים, בישלו
כמה דקות. כך נוצרו הפתיתים הראשונים. אח"כ כבר התחילו להשתכלל
ולעשות פתיתים בצורות שונות, וראו שיש גם קוסקוס (ואיך שהוא
נוצר זה כבר סיפור בפני עצמו) אז הם קראו לפתיתים הכדוריים
הקטנים פתיתי קוסקוס.

פתיתי אורז: הפתיתים שממש מעט פחות נפוצים. כשמם כן הם: בצורת
אורז, בגודל אורז (או טיפה'לה יותר נפוח), וגם בצבע זהוב
שכזה.
קצת היסטוריה: ידוע בכל העולם שאגדות שונות התפתחו במקומות
שונים בהתאם להיסטוריה של המקום. אנו מכירים את הסיפור הרגיל
של עמי ותמי, שהוא הסיפור המתורגם של הנזל וגרטל, אבל סיפור
דומה קיים גם בסין. הסיפור על צ'י ומאי. כך קרה גם לפתיתים
האלו - אצל אותם סינים ראשונים גרעיניו של עץ היו בצורת אורז
(אורז הם כן ידעו להכין, תודה לאל), ולכן כשנתגלו כל צורות
הפתיתים למיניהם אז לפתיתים שהיו מוארכים יותר קראו פתיתי
אורז. (מדהים, נכון?)

פתיתי עדשים: אלו פתיתים בצורת עדשים. צורתם כמו אלו שיש
במג'דרה - כמו עדשים. כמו כדור בגודל בערך כפול מפתיתי קוסקוס,
רק שמעכו אותו.
פתיתים אלה נוצרו הודות למסחור ולאמריקניזציה. אמנם הם לא
מקוריים כמו אלו שסיפרנו עליהם כרגע, אבל הם עדיין פתיתים לכל
דבר, וברור שמקומם בסקר, ללא סייג.
זהו. נתעלם מהסוגים האחרים: כוכבים וכד'.

להלן תוצאות המדגם: עדשים - 8 ; אורז - 13 ; קוסקוס - 27.

(תמשיכו לקרוא עד הסוף, גם שם מופיע עוד קצת סיפורת)

ניתוח תוצאות ועיבוד נתונים. אנשים שנשאלו 48 אנשים. ממוצע -
16. לא, אין לממוצע שום משמעות עבור הסקר הזה. שישית אוהבים
עדשים, קצת יותר מרבע אהבו אורז,  השאר (תחשבו לבד כמה זה
באחוזים) אוהבים קוסקוס.

למה? למה הרוב אוהבים קוסקוס? כי הם בצבא, או אחרי צבא, ואם
כבר מביאים להם פתיתים, אלו פתיתי קוסקוס. אולי לפעמים בצורת
אורז, אבל לרב קוסקוס. רגע - שואל את עצמו הקורא הנבון: הם לא
אמורים לשנוא כל דבר הקשור באוכל בצבא, וכל אוכל אחר
(פתיתי-עדשים) הינו ברכה בשבילם? גם אני חשבתי כך, אבל מסתבר
שלא.
נא לא לעשות מכך סטטיסטיקה לגבי קבוצת האיכות של האנשים
האהובים עליכם. יחקור אדם כ 6 אנשים שהוא מעריך ויגלה שכולם
אוהבים פתיתי עדשים. לכשירצה למצוא חבר חדש יבוא אל פלוני
וישאל אותו "אנא, צייר לי פתית". והיה ויצייר האדם נקודה, יהיה
ברור כי אין הוא האדם אותו חיפשתם, ואם יצייר עיגול שאיננו
קטנטן, ויתרח להסביר לאותו אלמוני כי זהו פתית בצורת עדש,
יחבקו השניים איש את רעהו, וידעו כי מצאו את אחיהם האובד.

כמו כן, אם יום אחד תמצאו עצמיכם על אי בודד המלא באנשים שכל
היום מרטיבים את היקר להם מכל, עזרו להם ולמדו אותם לשחות.