קרב מטדורים
אנחנו לבד בתוך זירת חול
את מניפה סדין אדום וקוראת לי להתקרב
אנחנו רוקדים אחד מסביב לשני
אישה יפה, גבר עצוב
בקרב מטדורים.
אחד מהם חייב למות כדי שהשני ימשיך לחיות.
מוכר מנומנם מקפל את הסחורה שנשארה לו
ומביט בזירה. הוא בקרוב יחזור הביתה
לאישה שלו והם יירדמו מול הטלוויזיה.
אין להם את הצורך שלנו בדם.
יש זונות של חמישים שקל ליד הרכבת
מבני הבטון הקודר שבהם אנחנו נפגשים
ובארים מוכרים שמעולם לא רצינו למות בתוכם
כולם מזדיינים פה עם כולם
אתה מדבר על מישהי שאהבת
ואז מישהי שאהבה אותך
אין יותר סודות כמעט
החיים הפרטיים שלך הם סיפור שאתה מוכרח לספר.
יש לך בארנק מאה שקל שאתה שותה אותם.
אין לך צורך במלחמות יותר, לפחות לא הלילה.
וויתרת על המינגווי, וויתרת עליה,
לפחות עד שהרעב יתעורר פעם נוספת
וחוסר האונים מול היצירה שלך, מול אישה יפה,
יכריח אותך לחזור אל הרחוב, אל הזירה הבודדה, ולמות.
2005 |
