אני יושבת בכסא מול מיטתך,
מסתכלת עליך ברוך ואהבה.
פניך, פני ילד ואתה ישן שינה עמוקה
ומתוך החלום זועקת נשמתך,
חוויות מהעבר והכאב לא נגמר.

אני רוצה להבין מה מסתיר ליבך
ואתה נראה כישן שינה טובה, שנת מלאכים,
אך אישיותך מתה שם במעמקים.
ואני יושבת פה לידך, בוכה ובוכה.

אני רוצה להבין מאיפה זה בא,
רוצה להבין אבל לא מצליחה.
כי אני יודעת שאתה אדם נפלא,
שלא יתכן שאלימות היא חלק ממך.

והפחד שתכעס והפחד שתצעק,
סוגר עלי ואינני יודעת כיצד להמשיך במעשיי.
ספר לי אהובי את אשר על ליבך, ספר על העבר
שהפך אותך למי שאתה.
כי אהבתי אליך לא תפסק לעולם,
לא אשפוט אותך, לא אומר מילה,
אם רק תביט בעיניי ותבקש עזרה.

אוי, אהובי היקר,
האם בשנתך אתה שומע אותי?
האם כשתתעורר השכם בבוקר,
דמעה תפתח את יומך ותאמר סליחה?
זכור אני פה בשבילך, אם רק תבקש,
אם רק תרצה אהבה כנה,
אז לנצח אשאר איתך.