- "אף אחד לא אוהב סופגניות בלי הלבן למעלה, קחי כלבה, קחי."
- "אההה... די לתת לכלבה מתוקים. עוד לגימה אחרונה. אההה,
טוב."
- "הכלבה תאכל מה שהיא רוצה, לעזאזל!"
- "והיא לא אוכלת את זה, אהה. שים לב ילד, ככה נראית כלבה
ענייה, ואם היא מוותרת על הזבל שלך, כנראה שבאמת.."
- "אמרתי לך שאף אחד לא אוהב סופגניות בלי הלבן למעלה!"
- "אני אומר לך מה, אף אחד פשוט לא אוהב תרומות מטופשות, מאיזה
דודו טופז אחד, שחושב שיעשו עליו יום אחד פירמידה."
- "אבל כולם אוהבים את טופז."
- "זה כי הוא עשיר ילד, מספיק עשיר כדי לקנות את האהבה של מי
שבא לו, רק שהוא גם חכם, לא מאלה שמפשלים ושוכחים את הלבן
למעלה."
- "תעביר לי עוד אחד מהחומים האלה, אההה, תודה ילד. תגיד מאיפה
גנבת אותם?"
- "פיצוציה."
- "בוא, קח לך אחת בעצמך, הי הי הי, נו אל תתבייש, מספיק קשוח
בשביל לגנוב, מספיק קשוח בשביל להיות גבר."
- "אההה...  נו, מי הגבר עכשיו, אה?"
- "אתה, אתה הגבר, תגיד של מי הכלבה הזאת בכלל, כל הזמן
מייללת, עוד מישהו מאיזה בניין פה יתקשר לפקחים, ואז אותי עוד
ישימו באיזה בית אבות סוג ד' כזה על חשבון איזו עמותה לזקן, עם
קירות בירוק ורסקים וכל אלה, ובלי וויסקי".
- "שיהיה, עבודה סוג ד', בית אבות סוג ד'."
- "בן אדם סוג ד', איך בכלל אתה הגעת למצב הזה, אין הרי איזה
מאה עמותות שמתות ללטף את הישבן הלבנבן שלך."
- "אההה, השטויות הרגילות, סבתא מתה ודוד סרגי התאבד, עזבתי
לבד."
- "אז זה העניין, אבא שלך התחתן עם זונה רוסיה, סיפור עגום
בהחלט."
   
- "הי האי, אהלן, תראה מה זה ילד, הנה אדם שלא הנחתי עליו את
עיני זה עידנים, מה שלומך, פוצר?"
- "האא כושי זקן, לא השתנית כלל, אני שם את בקבוק הוויסקי ההוא
שאפילו אמך הייתה מזהה אותך."
- "זה לא הוויסקי שלך לשים, וחנפנות לא תעזור לך, אני כבר לא
בן עשר, ואני יודע את זה. אבל תשאל את הילד, אני בטוח שהוא
יהיה מוכן להשאיר לך לגימה או שתיים מהבקבוק שלו."
- "ככה אתה נותן לילד בן עשר לשתות, התקלקלת פרנק."
- "שתיים עשרה."
- "כן, בטח."
- "לא, לא התקלקלתי, אבל אתה בהחלט נשארת אותו הדבר, פוצר.
וילד, אל תתערב בשיחות של מבוגרים, זה לא מנומס. ככה אולי אם
תהיה חמוד עוד מישהו ייקח אותך, ובטח אל תצעק פה ככה, אני לא
רוצה לסיים בבית האבות."
- "אז מה עושים הלילה, הא פרנק?"
- "טוב, אני מניח שלא יזיק ללמד את הילד כמה כללים בהישרדות,
נגמרו לי גם ככה העיתונים, עוד מעט האש תכבה."
- "אההה..."
- "אההה..."

"המאפייה לישיבה אלפיים."
- "תראה את המקום הזה, איך הוא נראה, ג'ונגליר, מראות, הכל
מעץ, בפנים הרבה מקומות ישיבה. אני מתערב שהקופה מפוצצת
מזומנים."
- "לא, פוצר, אנחנו באנו לפה רק בשביל לקבל תרומה נדיבה למען
ילד רעב, סופגנייה עם הלבן למעלה, ועל הדרך כמובן איזה כמה
עוגות."
- "כפי שאמרה הצרפתייה ההיא שלך, הא פרנק, אם אין לחם, תאכלו
עוגות, מריאן טואנט."
- "מרי אנטואנט, פוצר אנטואנט."
- "ובכן, שיהיה, קדימה לעבודה."
- "ילד, אני רוצה שתעזור לי כאן ביד ותעלה לחלון הזה, ואז תפתח
לנו את הדלת מבפנים."
- "איך לעלות?"
- "שים רגל על כפות הידיים שלי, זה נקרא סולם מלאכים, על שם
הסולם של יעקב."
-" הי הא הא, הייתי קורא לזה העלייה בסולם החברתי."

- "הנה, הוא פתח את זה."
- "אווו, ילד למה הפנים שלך בריבה, לא יכולת לחכות קצת?"
- "שש... אולי יש הקלטה."
- "אני מכסה את הפנים, לא נולדתי שחור כמוך."
- "אוקי יאללה, בוא נעוף מפה."
- "תראה את זה, קופת מזומנים."
- "אתה רואה, פרנק, אפילו הילד יודע מה טוב לו."
- "לא הייתי שם על זה כסף, אפילו הכלבה המזורגגת אכלה אותה
בסוף."

- "חצי חצי? הא פרנק?"
- "לא, אתה תקבל שליש."
- "אתה מתכוון לחלק שווה בשווה עם הילד?"
- "בשום אופן לא, אני לא רוצה שהוא יבזבז הכל על סמים וזונות
רוסיות, אתה מקבל שליש, הוא מקבל שמינית, והשאר הולך אליי,
ואני לא רוצה לשמוע שום דבר בנושא, בלעדיי אין לכם כלום."
- "אתה יודע שאני אוהב אותך, פרנקו."
- "שתוק, פוצר, אל תהפוך לי לרגשן פתאום, מה אני אעשה איתך אז.
קח ילד, לך תקנה זונה רוסיה."
- "מה אתה אומר, ניקח אותו לרמת גן, פרנקו?"
- "לא, זה הרבה הליכה לילד."
- "הילד יישאר נקבה כמו שהוא עכשיו, אם לא ילך קצת."
- "שתוק, אתה נקבה בעצמך בן זונ#@??? אח!"
- "סטירה זה לא כל מה שתקבל בפעם הבאה שתדבר ככה לפוצר. אני
מכיר מקום, יותר טוב מאלו בחלונות של ההולנדים. כמו בצרפת".
- "אתה מתכוון למדלן."
- "אתה יודע..."
- "אח... מאדאם מדלן, מדלן הגדולה."
- "מדלן?"
- "פעם היינו הולכים למדלן בכל סוף שבוע כשפרנק עוד עבד אצל
הסוצמאנים."
- "מי אלה?"
- "לא  שמעת על הסוצמאנים? ילד, אלה החבר'ה הכי
אינדיבידואליסטים במדינה, חבר'ה עשירים מאוד, מאוד עשירים, חצי
פתח תקווה זה שלהם."
- "אז למה הפסקת לעבוד אצלם?"
- "פשוט ילד, אנשים כאלה, כל מה שמעניין אותם זה להיות עוד
יותר עשירים, וזה אומר שאנשים כמוך צריכים להיות יותר עניים."
- "לא שמעת על תורת היחסות של אינשטיין?!"
- "זה לא קשור לתורת היחסות, פוצר, זה קשור רק לעובדה שכדי
שלמישהו יהיה יותר, למישהו אחר צריך להיות פחות, בדיוק כמו
בפוקר."
- "הממ, כן נכון."
- "ובכן, בואו נעזוב את השטויות, קדימה למאדאם מדלן."

- הממ הא אההה!
- מדלן שלי, שירי לי, בדרך לפאריס.
- "מה הם עושים שם, מה הם מזדיינים?"
- "תזיז את האוזן מהדלת, בוא שב פה על הספסל, אם אני אספר
לפרנק הוא יתלוש לך את האוזניים."
- "אחחח", ההאאה, תגיד פוצר איך עושים את זה?"
- "השאלה היא, בחור צעיר, לא איך עושים את זה, אלא איך עושים
את זה טוב, מבין?"
- "כן, בטח שמבין, אבל..."
- "תראה, דבר ראשון שאתה רוצה לעשות, זה לגרות אותה קצת, תלטף
אותה, תאחז אותה חזק וקרוב, וכשהיא מתחילה להתנשם תתקרב לאט,
נשום איתה את אותו האוויר, אחר כך תעבוד עם הלשון, זה בשביל
הרטיבות והחום, משתלם לך, אף אחד לא רוצה להיכנס לאיזה חו...
הא סיימת פרנקו, איך הסחורה?"
- "משתבחת כמו יין טוב."

- "פוצר אמר שאני צריך לגרות אותך עם הלשון."
- " היי ילד, בן כמה אתה?"
- "ארבעה עשרה."
- "בוא תתקרב."
- "פרנק אומר שמפה אני יוצא גבר, אז את יכולה, אם את רוצה אני
מתכוון..."
- "אני אספר לך משהו על פרנקו, אתה יודע, הוא אף פעם לא היה
בצרפת, הוא גם לא צרפתי בכלל."
- "אז למה הוא אומר?"
- "בלי זה, מה נשאר לו, אפילו אני מותרות בשבילו עכשיו. זונה
זקנה בלי משפחה ובלי אף אחד שידאג לה. תיזהר לא לסיים כמוהו,
כי זה בדיוק מה שיקרה אם תישאר איתו."
- "לאן אני אלך, אני לא חוזר לבית נזקקים ההוא, יש שם מלא
חארות, ומסריחים."
- "תישאר איתי ילד, פה יהיה לך גג, ובתמורה אתה תדאג פה
לבית."
- "נורא חשוך פה,  אבל את מאוד יפה, את יודעת?"
- "בוא שכב כאן על הספה, מאדאם מדלן כבר תדאג לשאר."
- "אההה."
- "אההה."

- "סיפורו של הילד שנמצא מתגורר כשלושה חודשים אצל יצאנית
בשנות החמישים לחייה, סיפור שהתפרסם לאחרונה בעיתונות הכתובה,
קיבל הדים רמים מאוד. כה רמים עד שאחת המשפחות העשירות בארץ,
הזוג רובמאן, החליט בהחלטה מרגשת לאמץ את הילד. הילד שאינו
נחשב ליהודי, אביו הישראלי נישא לרוסיה נוצרית, נחשב למקרה סעד
קשה ביותר, לאחר מות הוריו בתאונת דרכים עוד כשהיה תינוק, גודל
הילד ע"י הסבתא והדוד שהגיעו מרוסיה וקיבלו אשרה זמנית. הדוד
שפוטר מעבודתו ללא זכויות, זמן קצר לאחר מות הסבתא, התאבד
בתלייה, כפי שפורסם בידיעה נפרדת לפני כחצי שנה.
ונעבור לתחזי..."
- "טוב שכיבית את הרדיו, מרי, מתחשק לי לנמנם מעט."
- "חלומות נעימים, מסייה פרנקו, אני רק אסגור לך קצת את
החלון."
- "את יודעת, מרי, אני שמח מאוד להיות כאן, תמיד חלמתי על
מטפלת יפיפייה כמוך. תוכלי בבקשה לשיר לי, ככה לפני השינה, את
בדרך לפאריס?"
- "בוודאי, מסייה פרנקו, בוודאי."
- "מה אתה כותב, חמוד?"
- "זה מין סיפור כזה."
- "למה יש בו רק ציטוטים?"
- "זה סיפור עגום בהחלט כזה שמתאר מצב רק דרך השיחות בין
האנשים."
- "אההה."
- אני רק מקווה שפרנק באמת נהנה שם בבית אבות ששמו אותו, אני
יודע שהוא תמיד רצה רק שיתייחסו אליו בקצת בכבוד. את יודעת, כל
העניין עשה אותי קצת רעב, אבל לא לאוכל ממש."
- "רוצה לחטוף משהו, מתוק, עכשיו כשאתה כבר לא ברחוב אתה יכול
להתפנק על הסופגנייה הזאת, לפזר לך קצת אבקת סוכר?"
- "אההה?"