תחת רגבי הדרך ומעוזי משכני חפצך תמהה נפש לזכותך,
כאובד נמצא, באשר מחלפות יצועך נעים בלא הרף,
ממלל כרוח התוהה בעלטת נוי,
נושבת כשכחה נמלטת ממשגבי בינה,
נישאת על תהומות ככמיהה,
כצוף המתלקט בערפילי חמימות שושן,
מי ישום לחפץ צור רוויה,
כהדרתך החפצה לנישוק תעוזתך בלאט עגבה,
הרשי לפלא התערטלות תוך צבעי קסמך,
כפלגי מים יפוצו גועשים שוצפים כל קצוות תבל,
תרווה מניחוחות משאלתך,
וכאחוות מנוחות ידמו בין זרועותיך הענוגות,
דשנות מחדוות עולמים, חובקת משארתך ציוצי שחרית,
לקטי נא עוז ממכשורי נפשך, ולא תבושי עוד מול משכרי לבבך,
דומם נפעם מול הילת עולם, כגמל המדמה נווה מדברות,
מפני סתרי דמותך נגלה פרי ענוותנותך,
כתמימה מצחקת בנדנדות דווי,
כס רננות יפוץ בין כותלי רקיע,
לו תישירי מבטך בין אפיפיתך כלפיו,
הזריעי זרעי נחת על רגבי עמלך בלי די,
ראי מה ינעמו לך בעליזותם,
צחה היא,
ובעודם מבשרים בחוצותיה של עיר מרמזים על עת הומה,
בה תמצא פעימה נוטפת בצלילותו של אגם בשירתה לך
עלמת חמודות.