בין כתליו המעורפלים של חשכת ליל,
ובמעמקי רוגע מונחת שלוות געגועים,
ובין משכנות הרי תהום,
וצעקה הנהדפת ללא רחם אל הלא נודע והלאה אל עבר פיקודי אין
סוף..
האחוז במשעולי חרבי הנחה כמעט על רגשי ירכי,
אכריז ברוב כי על אין דומם יחלוף בשלווה ונגיעת קסם, ויכושף
כלא היה, וזאת מפני ציורי דמותך הממלמלת חרש אל תוך אוזני
מנגינה אשר אין כמותה מרוב נעימותה,
ליטופה המצמררת בלאט עד מחלפות ראשי המעונן קמעה,
וכרוח עזה מחרידת אלים ופסגות במידה מעטה,
נישא אל תוך תוכי-צחוקך, מלא תוכן ומחשבת,
נידמה כידי אומן פרטו עליו בכלי טהרה זוהרים וכסופים מאופק אל
אופק על כל סוגיהם,
וצבעים נטופי רגש ועוז מפעמים להם ומנצחים בליפופם,
זה את זה עד ומקצה,
תוך חיוכך הפרוש ומרקיע שחקים כציפורי ליל נדמים עלי בעודי
מצייר את מנוחת לילך הממושך כלבבו,
כי יצועי פי, אין בכוחם לעמוד נחושים על פני יופיו של הכר אשר
מלטף חרש את פניך,
לכן ירעדו מעוצמת הקסם,
מה לך עלמת חמודות, כי רוקנת כוחי והותרתני,
כולי ממולמל כלפי לבבי הנמס נוכחות דמותך העומדת, מהממת בי
חרף,
אמסור לידי כוח ומזור אך בכדי לברכך שכן תתגברי נוכחותך עצמך
ותותירי אור לאחר משאלתך.