נפתלים ונסתרים הם החיים,
גבוהות צמרות העצים,
מעליהם כוכבים טמירים מנצנצים,
אוויר פסגות מפיץ ריח נעים,
זמירות וצלילים נישאים באוויר,

ופה על הקרקע, בערוגת החיים,
פרח חי, גדל, מדהים,
צבעיו יפים, ריחו עדין,
יפה מבפנים, יפים גם העלים,
...שמו של הצמח שבערוגת החיים.

ואני שתמיד היה ליבי שייך לך,
רוצה הייתי להיות, אותו גנן בערוגה,
להשקות, לטפח, לגעת, להריח,
את הפרח המדהים,
שלצערי איננו שלי באלו החיים.

עזה אהבתי, יפתי,
שוקלת טונה בתוך גופי,
חוסה לי פה בצל בצד החיים,
נוגע לא נוגע, מביט, מאזין,
נשאר לי רק לפנטז, להנעים,
רגע חיים בחלומות סודיים.

אהבתי זו תישאר רק בתוכי,
אסור לה לצאת או לפגוש אחרים,
כי כך רצה הקדוש ברוך הוא,
שהפרח יגדל בערוגה, לא שלי,
לפחות זכיתי שלפעמים הוא גם לידי...

שיר שנכתב כדי להוריד קצת לחץ...